למה רוב החיממים החיצוניים כשלים (ואיך תיקנו את זה)
אם אי פעם הרכבתם חיממה באזורים חיצוניים, אתם יודעים שהסביבה שם היא בעצם “אזור מלחמה”. יש שם רכיבי חימום בעלי הספק גבוה, שמתחממים מאוד, וכל זה בתנאי של גשם ולחות גבוהה.
רוב האנשים חושבים שהרכיבים שאחראים על החימום הם אלו שנהרסים ראשונים. למעשה, זה לא נכון.
הבעיה האמיתית נמצאת בנקודת החיבור של החוטים. זו הנקודה שבה החוטים נפגשים עם החיממה. אם החיבור אינו מושלם, הרטיבות יכולה לחדור פנימה. כשהמים נוגעים בחום, הם פוגעים בחומרי הבידוד. לפני שאתם מבינים את זה, יש קצר חשמלי, והחיממה כולה נהרסת.
הבעיה עם חומרי האטימה “הרגילים”
רבים מהחיממים הרגילים משתמשים בדבק פשוט או בחומרי אטימה בסיסיים. במעבדה זה עשוי לעבוד, אך בעולם האמיתי – לא.
רכיבי החימום עוברים שינויי טמפרטורה תדירים – הם מתחממים ואז מתקררים, שוב ושוב. החוטים המתכתיים וחומרי האטימה מתרחבים ומתכווצים בקצבים שונים. זה יוצר פערים קטנים שאינם נראים לעין.
המים מוצאים את הפערים האלה, והם נשארים שם. חומרי הבידוד מתחילים להיהרס, וזה אומר שהחוטים הופכים למסלולי הולכה של חשמל, מה שגורם להרס החיממה.
איך אנחנו עושים זאת בפועל
החלטנו להפסיק להשתמש בדבק. במקום זאת, אנחנו משתמשים בתהליך רב-שלבי שהוא יותר מתוחכם.
אנחנו מתחילים בשימוש בסיליקון בטמפרטורות גבוהות, ואחר כך מעטפים את החוטים בחומרי פלואורופולימר עמידים בחום. לאחר מכן, אנחנו מחברים את החוטים באופן מכני, ומניעים אותם לתוך חדר אטום לחוץ.
למה חדר אטום? כי חללי אוויר הם למעשה “מאגרים” ללחות. אם אין אוויר, אין מקום לרטיבות. ללא רטיבות – אין קורוזיה. פשוט כל כך.
הערה חשובה לצוות ההתקנה
יש כאן ויתור מסוים: מכיוון שחומרי האטימה כל כך עמידים, החוטים הופכים להיות קשיחים יותר מאשר בחיממות רגילות.
אנא, אל תכופפו את החוטים בחדות.
אם תכופפו את החוטים במהלך ההתקנה, עלולה להיפגע האטימה, וזה יפסול את כל המאמץ שהושקע בבניית החיממה. פשוט שמרו על עיקול עדין בחוטים, וכך תצליחו.
כך, השחיקה תהיה על הרכיבים החשמליים, ולא על רכיבי החימום – שזה בדיוק המקום הנכון לכך.